מתפרסמים בעולם מגזינים רבים על יונים שמפיצים חומר רב ומעניין על יונים.
המגזין הדו חדשי מהודר מאוד, הוא מתאר זני יונים מכל העולם,שם המגזין הוא:PUREBRED PIGEON מפרסם מאמרים רבים ומעניינים העוסקים בתחומים רבים של תרבות טיפוח היונים,עורך העיתון הנ"ל פנה אלי כדי שאכתוב על גידול היונים בישראל, כולל הטימלר הישראלי. בירחון של ספטמבר אוקטובר מפרסם המחבר פאריס אל-תמימי( ממוצא עיראקי ) מאמר שני על היונים בעיראק, כשהפעם מככב הטימלר העיראקי.
גידול היונים בעיראק נחשב לתחביב עממי, מגדלי הטימלר העיראקי מגדלים אותם לתעופה בלבד, אין להם תקן רשום ועל אף שקיימים צבעים שונים איכותה של היונה ניקבע על פי מעופה ,היתהפכותה באויר, מכת הכנף שאופיינית למעופה,מפאת גודלה אינה משמשת לבשר כמו גזעים מזרחיים רבים, יופיה על פי המחבר נימדד באויר בלבד, כאשר מדובר על צבעים הרי ששתי הקבוצות שקיימות אחת מכל רחבי עיראק והשאר מהעיר מוסול וניקראות גם מוסוליות צבען האופייני של המוסולים הוא כחול עד כסוף כאשר על הכנף מופיעים פסים שחורים ו\או כנף מנוקדת בדומה לעמברים, ( כפי שניקראים כאן בלשון עממית,) אלא מה יש להם מאפיין נוסף ומודגש והוא בית חזה בצבע מוזהב יש לכולן נוצות על הרגליים אך הו אינן ארוכות ,האצבעות ניראות בברור בין נוצות הרגל ובולטות החוצה,אצל רובן המקור בינוני עד ארוך וצבע עיניהן פנינה עד תפוז וכתר קיים רק במיקרים נדירים,הכותב מציין שישנם טימלרים נוספים בארצות אחרות אך לכל מקום קיימים מאפייני צורה וצבע אחרים, מעבר לצבעים שציינתי נפוץ למדי הצבע השחור, לרובם עמידה הוריזונטאלית כלומר מקבילים לקרקע ואינם זקופים, לחלקם אחרי תעופה ממושכת יש נטיה להוריד את הכנפיים מתחת לזנב לזמן מה,(דבר המעיד על חולשה פיזית) עד שיצברו כח.
בתצלומים שבמאמר הבחנתי שטבעות העיניים נוטות לפעמים לצבע וורוד ואף כהות יותר,מהכלאות של שחור וכחול או סילבר(אצלינו מיסקי) יוצאים צאצאים בעלי גוון קפה,(כאן שאמי ) הטימלרים בעיראק מתוארות כיונים המסוגלות לעוף בממוצע 4 שעות ויש מצטיינים שעפים במשך יום שלם ,אך עדיין לא תועד הדבר באופן פורמאלי, בבגדד קיים שוק מפורסם שניקרא : "סוק אל-גאזיל"אשר ידוע מאוד לאנשי העיר,השוק קרוב או בעצם צמוד למיסגד עתיק שהולך אחורה לתקופה העבאסית שגילו כ-1000 שנים לערך, בשוק זה מכרו באלות (חבילות)של כותנה שניקטפה ביד ומוצרי כותנה אחרים ,אך המאפיין הנוסף שמעניין אותנו שהיו בו חנויות רבות ליונים בלבד, אף אחד אינו מסביר מדוע רב פעילות מכירת היונים התבצעה בשוק זה , אך ידוע לכל מבקר בעיר שמעוניין ביונים שרק שם ימצא חנויות אלו, עד שנות ה-60 בכל פינת בתי הקפה היו מחזיקים ומגדלים יונים דבר המעיד על אהבה רבה לאחזקת היונים ,הם הוחזקו בשובכים פשוטים עם קיני נצרים או קש עבה שניקלעו במיוחד לשם כך, במקביל לאהבת היונה נחשבו מעיפי היונים לאנשים לא כל כך חיוביים בלשון המעטה,אנשים רבים המגדלים יונים לא מעוניינים שידעו שהם כאלו בגלל השם הרע שיצא לתגרנים אלו, הם היו רבים בקולי קולות רב הזמן,בחנויות הקפה שתיארתי היו שותים יותר תה מתוק מאשר קפה שחומם בדרך המסורתית כשסמובר גדול מונח על גחלים לוחשות,השם סמובר במקורו רוסי ובכל זאת כך מכנים אותו העיראקים, לספל תה הקטן שהיו שותים במקומות אלו קראו" איסטקן", מה שהפתיע את הכותב הוא כי גילה בעיראק קבוצות טימלרים עם מקור קצר וצבעים שונים מהקבוצה שציינתי למעלההוא מתאר גם קבוצות נוספות של טימלרים של אורפאלים או נאג'פים שמקורם בעיר העתיקה נג'ף לאלו מחובבי היונים שעלו מעיראק זכורה קבוצת יונים זו כמו ידידנו נורי ואביו אקרם שמגדלים אותם,
המאמר ממשיך ומתארך ומתאר גזעי יונים שמוחזקים בעיראק ממקורות שונים ןלעומתם הבסיס ליוני הדואר ששימשו להעברת הודעות על ידי רשות הדואר מעיר לעיר ויונים אחרות שהוכלאו עם זנים מודרניים באירופה ובאנגליה לשיפור או שינוי גזעים קיימים.
מאמר זה תורגם: ע"י קותי אהרון מהמגזין האמרקאי PUREBRED PIGEON על הטימלר העראקי, המחבר פאריס אל-תמימי. 01/10/09
