היונים הפרסיות באירן מאמרו של מ. קוהיסטני, גולה מאירן הגר כיום בצפון קליפורניה.
היונים הפרסיות מכונות בארה"ב הטמבלר האירני המגביה עוף.
יונים אלו נחשבות ליונים מאוד מיוחדות, יש להן ראש עגול לחלקן יש ציצית נוצות מאחור ולחלקן אין.
נוצות הכנפיים והזנב ארוכות מאוד יחסית לגודל גופן. בכל עיר באירן קיימת הוורסיה שלה (הקבוצה והתת-זן שלה) לגזעי היונים הפרסיות בכללותן.
היונים הנחשבות כבעלות כושר התעופה והסיבולת הרבה ביותר הן אלו מאזור העיר טהרן. המגדלים בטהרן מכירים היטב את קווי הדם ומשפחות היונים שברשותן ואיכותן ניקבעת בתורשה הבסיסית שלהן במקור, בדרך האימון שהיונה מקבלת ומתאמנת וכן המזון שהיא מקבלת החל מהיותה גוזל עיוור בקן ועד בגרותה והמשך אימונה.
לדברי מר קוהיסטני, יונה פרסית טובה מסוגלת לעוף בין 8-12 שעות ברציפות, חלק מיונים מיוחדות אלו עפו גם מ- 13-15 שעות.
הוא עצמו צבר שיא אישי עם סבז זכר צעיר בגיל שנה (סבז=יונה בצבע אפור כחול עם פסים שחורים בכנף) של כ-13 שעות.
כאשר היונים עפות, בתחילה הן מתהפכות בצורה מוזרה: הן מתיישבות על הזנב בצורה מוזרה ומנסות לאזן עצמן בתעופה ולוקח להן זמן לפתח מיומנות תעופה.
ביונים מקו דם משובח, ניתן באימון קל יחסית להגיע לכ-8 שעות תעופה.
כאשר מאמנים בתעופה, יש להרגילן לעוף ולהיתהפך כלפי מעלה ותוך זמן קצר של 30 ימי תעופה הן מסוגלות להיתהפך תוך כדי נסיקה כלפי מעלה כ-5 פעמים רצוף.
היונים עפות כה גבוה שלא ניתן לראותן בשמיים בעיין בלתי מזויינת, אלא בעזרת מישקפת.
הן מתרגלות לעוף לגבהים מעל לשובך בגובה רב ותוך כדי מעופן הן מתהפכות באוויר.
את היונה הפרסית מגדלים בכל הצבעים וכיום הצבעים המועדפים הם דותקאט (כלומר: בוקים בשפתינו, כאשר החלק החיצוני של הכנף צבעוני וכל הגוף לבן) יש צבעים שהם יותר נדירים ומבוקשים רק ליופי, כי אין להם שום יתרון בתעופה בגבהים ובאורך זמן תעופתן.
מי שנישבה באיכותו ויופיו של גזע זה אינו יכול להפסיק ולגדלן עד עולם.
מאמר זה תורגם ע"י קותי אהרון
